מסיבת פתיחת סמסטר סקסית

חזרנו ללמוד…

כן, לצערי אחרי סמסטר א’ שום דבר לא נגמר ויש עוד אחד כזה כדי להגיע לסוף השנה. אז ניקח נשימה עמוקה ונמשיך. אולי עוד נמצא כאן איזה גברבר חתיך. מי יודע.

ובכל זאת, יש משהו אחד שאני כן אוהבת באקדמיה- כל עניין הוא סיבה למסיבה. אז למה שפתיחת סמסטר לא תהייה כזו? ובכן, גם אצלנו חגגו את פתיחת הסמסטר השני ובאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב יודעים לעשות את זה הכי טוב בעולם.

יש בקמפוס שתי בריכות שחייה. וכדי לעשות מסיבה שבאמת יהיה בה שמייח, מה יותר טוב מבנות בביקיני, אלכוהול ומוזיקה טובה? מיכלוש היקרה החליטה להיות חולה דווקא ביום הזה (אני חושבת שזה קשר איכשהו לאקס, אבל לא ניכנס לזה), אז הגעתי למסיבה עם אורית, כוסית לא נורמלית. טוב, אתם יודעים איך זה- כוסיות בדרך כלל באות ביחד…

אם אתם שואלים את עצמכם לגבי מזג האוויר, אז אני אגיד לכם שזו שאלה יפה. ככה: בחרנו את אחד הימים שהתבררו כחמים ביותר בפברואר 2010 (מי היה מאמין), יום שהיה מושלם למסיבת בריכה כזו. ההרגשה הייתה של קיץ.

על כל הפעילויות שעשינו שם אני לא ארחיב, כי זה לא שווה בלי תמונות. למה תמונות חשובות כאן? כי זכיתי בתחרות החולצה הרטובה כמובן- עניין שאני מקווה להפוך למסורת. אני מאמינה שגם זכַרי האוניברסיטה לא יתנגדו למסורת כזו.

מה שאני כן אספר לכם זה מקרה שאפשר להגדיר אותו כמשעשע מאוד, שקרה בשלבים מאוחרים יותר של היום, בתוך הבריכה עצמה. לא נשארו יותר מידי אנשים בבריכה או מסביבה בשעה הזו, משהו כמו שתיים או שלוש בצהרים.

כולם, אבל כווווולם היו שיכורים ברמות מסוימות. גם אני. ואתם יודעים עד כמה זה מתכון מוצלח, נשים ואלכוהול. שחיתי לי להנאתי ולאיטי הלוך ושוב, כשבשלב מסוים שמתי לב שיש מישהו ששוחה לידי. לא הכרתי אותו בשם, אלא רק בפנים.

המשכתי לשחות וכנראה שזה לא מה שהוא תכנן, אז הוא חסם אותי ולא נתן לי להמשיך. נעמדתי מולו.

“מזל טוב על התואר החדש”, הוא אמר, מסתכל לי על החזה. “תודה”, החזרתי לו, חושבת איך להתחמק. הוא התחיל להתעסק שם למטה, ב’אזור החלציים’ כפי שאני אוהבת להגדיר אותו ופתאום החזיק את בגד הים שלו ביד, צוחק, מבסוט ומאושר.

מה הייתה עושה כל בחורה רגילה? אז לא, אני לא ברחתי בצעקות, גם לא הסתובבתי והלכתי. אתם יודעים, כבר ראיתי פה ושם בחורים ערומים וחוץ מזה- הכל קרה בתוך המים. אז מה עשיתי? פשוט שלחתי יד אל המותן, התרתי את הקשר בתחתון שלי והרמתי אותו גם כן לפני הבחור, מוסיפה חיוך של גאווה וניצחון.

הוא היה המום. מרוב הלם הוא כמעט נחנק. לכמה שניות הוא עוד עמד שם אבל אז פשוט הסתובב ויצא מהמים. למזלו, שניות לפני הוא נזכר לשים את הבגד ים. אחרת לא היה נעים…

מאז, בכל פעם שאנחנו נתקלים אחד בשני בקמפוס, הוא משפיל מבט וממשיך הלאה. אפילו לא אומר שלום. טוב, עברו רק שבועיים והוא בטח עדיין קצת בשוק. אולי יום אחד זה יעבור לו ואז יהיה אפשר לפחת איתו שיחה. דווקא נראה לא רע. מי יודע, אולי יום אחד ייצא מזה משהו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *