סקס באוניברסיטה

אז הוא הופיע שוב.

בלי להודיע, בלי ששמים לב אליו. אם הוא לא היה נוגע בי כמו שהוא נוגע, הייתי בטוחה שמדובר ברוח רפאים או משהו כזה.

זה היה עוד פעם בהרצאה, של אותו מרצה מהפעם שעברה. אחרי חודש הפסקתי לחפש אותו וברגע שזה קרה, הוא בא. התיישב לידי, לא אומר כלום ומחייך. חיוך רחב כזה, מכל הלב, עם העיניים הכחולות האלו נוצצות בטירוף והשיער הבלונדיני המקפץ.

אני אפילו לא יודעת איך קוראים לו.

פתחתי את הפה כדי לדבר והוא ראה את זה כהזמנה לדחוף את הלשון שלו פנימה. לא שסבלתי, הוא מנשק מדהים. אבל בכל זאת. הסכמתי לתת לו ליהנות חצי דקה ואז הדפתי אותו ממני.

“אתה מוכן להגיד לי לפחות איך קוראים לך?”

“תקראי לי איך שאת רוצה, העיקר שיהיה בביגוד מינימלי”.
חצוף. החלטתי להתעלם ממנו בכוונה. כלום אני לא יודעת עליו. לא אם הוא לומד כאן, במה הוא עובד, מה התחביבים שלו, איזה חלק בגוף שלי הוא הכי אוהב… אני פשוט לא אענה לו. זהו. לא משנה מה הוא יעשה.

זה החזיק מעמד בדיוק דקה. טוב, קשה להתעלם ממנו כשהוא מתכופף להרים משהו מהריצפה ובדרך מוצא דרך להכניס שתי אצבעות לכוס שלי. בקושי הצלחתי להחניק את האנחה, שילוב של הפתעה ועונג. והוא המשיך, בכלל לא מסתכל אם המרצה רואה או לא.

והוא ידע מצוין מה לעשות עם העצבאות. תפסתי לו את היד ששיחקה שם למטה, רוצה-לא רוצה שהוא יפסיק. הוא היה אומן. שתי אצבעות אף פעם לא הצליחו לגרום לי להרגיש ככה. העונג הפך לבלתי נסבל כמעט, כשהוא החליט לעלות עוד מדרגה.
תוך שניות הראש שלו היה בין הרגליים שלי. באמצע הרצאה. מול המרצה. כשבאולם לפחות 150 איש. אין לו גבולות. ואם האצבעות שלו היו משהו מיוחד, אין לי הגדרה למה שהוא עשה לי עם הלשון. כל כך ארוכה, כל כך מפותלת, יודעת בדיוק איפה לגעת וכמה ללחוץ. רציתי להתפוצץ.

הוא המשיך בשלו, מחליק יד מאחורי הגב שלי, מכניס אותה לתחתונים ומחדיר את כל האצבע שלו לתוך הטוסיק שלי. וגם שם, לא מפסיק לנוע, להתפתל, להכניס ולהוציא. חשבתי שאני מאבדת את השפיות. לא מבינה איך אף אחד עוד לא הסתובב להבין מה קורה. זה היה סרט פורנו במלוא מובן המילה.
הוא ידע לצפות הכל שניות לפני שגמרתי. פשוט אומן. עם היד החופשייה הוא סתם לי את הפה ונתן לי להתפרק אל תוך כף היד שלו בצעקה חנוקה, שאיש לא שמע. בעדינות הוא החליק החוצה והגוף שלי, מותש ומלא אדרנלין, רצה עוד. ואז המרצה שחרר את כולם. כאילו שהכל תוכנן מראש.
אני נשארתי לשבת, לא מסוגלת לזוז. מתנשמת ומתנשפת, כאילו שהרגע רצתי מרתון. הוא חיכה כמה רגעים, קם, נישק אותי על המצח ופשוט הלך. לא היה בתוכי כוח אפילו לצעוק לו. ואז הבנתי- הוא משחק בי. ועושה את זה מצוין.

עדן, הגיע הזמן שלך להתחיל לפעול. לא ייתכן שהוא יכתיב את הקצב. הוא עוד יראה מי זו עדן האמתית. ויאהב את זה מאוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *